תוכן עניינים:
איך לומדים סיפורים - רינת מינדליס
נבואות ושירות - נעמה ורבר
מצוות - איתמר לוי
רשימות - יאשי האן
ספרות החכמה - ליאור אולייניק
למידה ממאמרים - הילל קרויטורו
כלים דיגיטליים - יערה זמירי
פרשנות פנים מקראית - מבשר עזריאל
הרכבת מהלך לשיעור או למאמר - משה מייזלס
רטוריקה - רשף אור
איך לומדים סיפורים – רינת מינדליס
תיחום
מאיפה בכלל להתחיל? שני שלבים:
חפשו איפה יש פרשיות - לא כל פרשייה היא סיפור אבל סיפור בהכרח יתחיל בפרשייה חדשה!
רפרפו על הפרשיות וחפשו דברים שנשמעים כמו פתיחה: אקספוזיציה¹, שפה רשימתית², המילה "ויהי".
ומתי הסיפור נגמר? כשזה נראה כמו התחלה של סיפור חדש.
הקריאה עצמה
קודם כל חשוב להבין מה אתם יודעים, וחשוב מכך - מה אתם לא יודעים.
מה אתם יודעים: איפה בתנך אני נמצא; מה המצב הרוחני, מדיני וכלכלי של העם. אולי גם מי הנפשות הפועלות.
מה אתם לא יודעים: זכרו, אתם לא יודעים את הסוף של הסיפור! הרבה מסיפורי התנך מוכרים מאוד ואם נקרא אותם בלי הכנה מראש נפספס את המון. ולפעמים מה שאנחנו זוכרים הוא פשוט לא הפשט, אלא מדרש בכלל! אז נסו לשכוח את כל מה שאתם יודעים, לבוא בראש נקי ופשוט לקרוא ולהתרגש – ממש כמו בסיפור רגיל.
שאלות
השאלות מתחלקות לשני סוגים: שאלות הבנה ושאלות עומק. שאלות הבנה - "מה קרה" או "מה המילה הזאת אומרת", לרוב יש להן תשובה די ברורה בפרשנים. שאלות עומק – שאלות הבנה עם יותר מתשובה אחת או שאלות מהותיות על הסיפור, המניעים של הדמויות, פערי המידע. *מומלץ מאוד לכתוב את כל השאלות על דף או בקובץ דוקס!
מיפוי השאלות
לאחר כתיבת השאלות חלקו אותן לקטגוריות. הנה כמה קטגוריות אפשריות:
שאלות הבנה: שאלות מילון – מה המילה הזאת אומרת? שאלות "מה קרה" – מה מהלך הקרב המתואר לי?
שאלות עומק: הדמויות – מה המניע של הדמות הזאת? האם הדמות ההיא יודעת ש…? התפאורה לסיפור (הזמן והמקום) – למה זה קורה דווקא שם? מי עוד נוכח בסיטואציה? צורת הכתיבה – למה זה כתוב כך? למה לא מסופר לי ש…?
תשובות
תתחילו בשאלות ההבנה, רק אחרי שיש לכם תמונה פחות או יותר ברורה של הסיפור זה הזמן לשקוע בפרשנים!
לקרוא כל פרשן מההתחלה ועד הסוף ולראות מה הקריאה שלו בסיפור (מומלץ עם האברבנאל והמלבי"ם).
לפתוח פסוקים שמעניינים אתכם נקודתית ולקרוא עליהם את כל הפרשנים.
עברתם על הפרשנים? עכשיו יש לכם מלא כיווני מחשבה שונים, תבחרו את האחד שמושך אתכם ותמשיכו לחקור! פתחו מפות, תשוו לסיפור דומה בתנ"ך, שרטטו טבלאות השוואה, הבינו לעומק את מחלוקת הפרשנים, קראו מאמרים, וכדו'.
קריאה חוזרת ומסקנות
הקריאה החוזרת תעשה סדר במהלך הדברים ובכל המחשבות שמתרוצצות לכם בראש ותיתן לכם מבט מלמעלה על:
מבנה הסיפור: מה מהלך העלילה? (לפעמים עוזר לשרטט ציר זמן של הסיפור). מה מבנה הסיפור? איך המבנה תורם? (ממליצה לנסות לחלק לסצנות ולשים לב מה משתנה בין הסצנות). מה נקודת השיא של הסיפור?
הדמויות: מי הדמות הראשית ומה התהליך שהיא עוברת? איך הדמויות המשניות תורמות לסיפור?
דקויות בכתיבה: שורשים ומילים מנחות, דברים שמזכירים לכם סיפורים אחרים בתנ"ך, מוטיבים חוזרים.
והכי חשוב! חפשו מה המרכז של הסיפור, מהי נקודת המתח, מה השאלה סביבה הסיפור סובב, אילו מחשבות הוא מעלה בכם, מה ממנו ימשיך איתכם הלאה, ואל תשכחו להנות מהלימוד:)
_______________
הערות שוליים:
פתיחה, רקע מקדים הנמסר לקורא על הסיפור. (חזרה מעלה)
לכל ספר יש את הסגנון הרשימתי שלו ומומלץ להיעזר בזה בבואכם לתחום סיפור. (חזרה מעלה)
נבואות ושירות – שבת הדרכה התשפ"ה | נעמה ורבר
יש כל מיני שאלות שעוזרות לנו ללמוד נבואות ושירות.
1. איך ניגשים לזה בכלל? איך נבין מה הנבואה/שירה אומרת?
השלב הראשון:
איפה אנחנו בתנ"ך? מי המלך והנביא/משורר? באיזו תקופה אנחנו נמצאים? מה המצב של העם – רוחנית ופיזית? מי קהל היעד של הנבואה?
כאן לומדים את הנבואה/שירה.
האם היא נאמרת בתוכחה? מתריעה על עונש? מכוונת את הקהל להתנהגות נכונה? מתארת מציאות )ואיך ה' רואה את המציאות הזו?( נחפש מילים שיכולות לכוון אותנו.
עוד לא צריך להבין את כל המילים והביטויים, כרגע מספיק להבין מה המסר הכללי שמועבר.
אבל המילים קשות כל כך!
כדאי להיעזר בפרשנים, ולחפש איפה עוד המילה מופיעה בתנ"ך.
2. העמקה בלימוד הנבואה/שירה – מה עוד אפשר לקבל ממנה?
כתיבה ספרותית ומבנים: איך כתובה הנבואה/שירה?
נבואה – שורות קצרות? פסקאות ארוכות? היא מעודדת? מפחידה? מפתיעה? מדברת בגובה העיניים או מנוכרת ומרוחקת? איך קהל היעד יגיב כשהוא ישמע את הדברים? איך בחרו להעביר את המסר?
שירה – הודיה? שבח? בקשה? תפילה?
(כאן נכנסים גם מבנים כמו: מבנה כיאסטי, מבנה קונצנטרי, שלושה וארבעה, וכו')
לשון וספרות:
משחקי מילים, מצלול, תקבולות, חריזה, הקבלות בין מילים שונות.
הקבלות בתנ"ך:
כדאי לחפש סיפורים דומים, סיטואציות מקבילות, אפילו ספרים מקבילים – בעיקר בנבואות (נניח, נביאים שונים באותה התקופה).
נקודת מבט חדשה:
האם השירה/הנבואה מספקת לנו זווית הסתכלות אחרת ממה שהכרנו עד עכשיו בתנ"ך?
והכי חשוב, לנסות ללמוד מתוך חיבור והתלהבות, לראות איזו קומה זה מוסיף לי באופן אישי, לפני השיעור עצמו.
לא לפחד! נבואות ושירות זה פשוט אדיר ומרתק, רק צריך להעז לקפוץ למים!
כל מי שמכיר את הנבואה/השירה הזו, למד אותה מתישהו בפעם הראשונה :)
סיכום יחידת מצוות - איתמר לוי
בשיעור למדנו על לימוד מצוות בשיטת – "מה?" "למה?" ו"וואו!"
מה?
במצוות שלב ה"מה?" יהיה הניסיון להבין מה המקרה, ומה הדין של המצווה. נגיד בהשבת אבידה זה מקרה -"מישהו מצא אבידה" ודין –"הוא צריך להשיב אותה". הוא נקרא שלב ה"מה" כי אלו סוג השאלות שאנחנו לרוב נשאל-
מה המשמעות של "תפגע" ו "תועה"?
מה הדין במקרה שבו אנחנו לא יודעים של מי האבידה?
מהן האבידות שחייבים להחזיר?
ניתן כמובן להעזר בפרשנים ובספרי המצוות שהזכרנו(ספר המצוות לרמב"ם וספר החינוך)
למה?
שלב ה"למה?" הוא השלב שבו אנחנו שואלים שאלות תוכן. רובן יהיו שאלות שיתחילו במילה "למה".
למה התורה כותבת "אויבך"?
למה התורה חוזרת על מצוות השבת אבידה פעמיים בדברים ובשמות?
טיפים ועזרות לשאלות "למה"-
תחשבו! השאלות הכי טובות הן השאלות שאתם שואלים!
תנסו לפתוח פרשנים, אבל לעצור בשלב השאלה, ולא להתקדם הלאה.
שיטת תמצות הפסוק שלימדתי – לוקחים את הפסוק ומתמצתים אותו, וכל מה שנראה מיותר שואלים עליו "למה"
לשים לב שאתם נותנים תשומת לב להקשר של הפסוק.
תשאלו אנשים! חברותות, חברים, ועדת הדרכה, רבנים... כולם יכולים לעזור לכם!
וואו!
שלב ה"וואו" הוא השלב שבו אתם מנסים לענות על השאלות שלכם וככה להבין מה התורה מנסה ללמד אותנו במצווה הזאת. לכל מצווה יש את המשמעות והטעם שלה שזה מה שאנחנו מנסים להבין.
אם אתם לא מצליחים לענות על השאלות שלכם לבד(שזה ממש הגיוני) אז תנסו לפתוח פרשנים, לשאול חברים, רבנים, את ועדת הדרכה(מי שפוחד מהם מוזמן לפנות אלי).
נגיד בהשבת אבידה, אנחנו שמנו לב שיש הבדל גדול בין ספר שמות לבין ספר דברים, אולי ההבדל הכי גדול הוא שבספר שמות מדברים על אויב ובספר דברים מדברים על אחיך.
כשאתה נתקל באבידה של אויב אתה רוצה לפגוע באבידה ולא לעזור לו מתוך שנאה, וכשאתה נתקל באבידה של יהודי רגיל אתה לא רוצה לעזור לו מתוך עצלנות, וכנגד כל אחת מהתחושות האלו יש פרשייה אחרת, אחת בדברים ואחת בשמות! וזה ממש וואו!
מי שרוצה פירוט על לימוד מצוות בכללי או על השבת אבידה מוזמן לפנות אליי – 0584409545
ואם מישהו מעביר שיעור על מצוות, אני ממש אשמח שיספר לי! יעשה לי ממש שמח!
סיכום רשימות - יאשי האן
אז מה זה רשימה?
רשימה זה מאגר מידע הכתוב לרוב בצורה "יבשה" ויוצר תמונה מדוייקת לגבי נושא הרשימה.
ישנם כמה סוגי רשימות: רשימות חלוקה - נחלות, שלל, ותפקידים, וסתם רשימות כמו יוחסין, מצוות, מבנים, ומסעות.
איך אפשר ללמוד רשימות?
לשם כך צריך להבין למה בכלל יש רשימות בתנ"ך.
לפי גישה אחת, נקרא לה הגישה הכללית, רשימה היא צורה ספרותית להעברת מידע. כמו שניתן לספר איך כל שבט קיבל נחלה, או לשיר על הארץ הטובה, אפשר גם לרשום מה הנחלה של כל שבט. בזכות הרשימה אפשר להבין איך בדיוק הארץ התחלקה, ואילו ערים שייכות לאילו שבטים. כדי ללמוד את הרשימה צריך קודם כל לסדר את כל הפרטים בצורה נוחה. אחרי שהרשימה מסודרת אפשר להבין את התמונה הכללית. מתוך התמונה הכללית אפשר להסיק מה מטרת הרשימה והמסר שלה. אחר כך אפשר להסתכל על הרשימה ולחפש דברים ברשימה שלא מסתדרים עם מטרת הרשימה והמסר שלה, ולנסות להבין למה בכל זאת הם שם.
לפי גישה שניה, נקרא לה הגישה הפרטית, רשימה זה פשוט מלא פרטים כשכל פרט חשוב ונצרך בפני עצמו. כדי ללמוד רשימות צריך להסתכל על כל פרט ברשימה בפני עצמו ולהבין מה הוא בא להגיד. הפרט יכול לשפוך אור על דמות או מקום שמופיעים בהקשר אחר בתנ"ך, או לחילופין למסור מסר גלוי או נסתר, לרוב נסתר. אפשר להשוות בין פרט שמופיע כאן ומופיע בצורה שונה ברשימה מקבילה, מופיע רק כאן ונעלם ברשימה מקבילה, או נעלם כאן ומופיע ברשימה מקבילה. מתוך ההשוואה אפשר גם להבין לשם מה מזכירים את הפרט כאן.
אפשר להחיל את הגישה השניה גם על קבוצת פרטים ולא רק על פרט בודד.
ספרות חכמה - ליאור אוליניק
ביחידה עסקנו בספרות החכמה, שמתחלקת לשני ענפים מרכזיים:
1. ספרות חינוכית ('דידקטית'), שתפקידה להדריך את האדם בעולם. בתנ"ך מרוכזת בספר משלי ועם הופעות קצרות בתהלים.
2. 'ספרות יהרה', שהיא עיונית וביקורתית יותר, ועוסקת בנושאים פילוסופיים ותאולוגיים מופשטים יותר. בתנ"ך: ספרי קהלת ואיוב.
דיברנו על המאפיינים של ספרות החכמה הדידקטית:
- מבוססת על מסורת
- אוניברסלית: המסרים של ספרות החכמה תקפים בכל זמן, בכל מקום, לגבי כל אחד.
- מנסה להבין את החוקיות לפיה העולם מתנהל.
- תועלתנית (אל תנאף כי הבעל הנקמן יהרוג אותך; ולא אל תנאף כי זה לא מוסרי).
- מנותקת מהתורה (אל תנאף כי הבעל הנקמן יהרוג אותך; לא כי זה איסור כרת).
ראינו שספר איוב מבקש לחתור במידת מה תחת החוקיות שמציע ספר משלי. אע"פ שהחוקיות נכונה על־פי רוב, היא לא יכולה להיות המוטיבציה. אדם צריך להיות טוב לשם הטוב, ולא כדי לקבל עושר, כבוד, ואריכות יום. ניסינו להציע שזה גופא התהליך שעובר איוב לאורך הספר: מעבודת ה' מתוך יראה, לעבודת ה' מאהבה.
לשאלות, טענות, תואנות, מענות, והרחבות – אני זמין בוואטסאפ: 054-596-4443.
סיכום שיעור למידה ממאמרים - הילל קרויטורו
חלק ראשון - היתרונות בללמוד מאמרים:
היתרון המשמעותי ביותר לדעתי בללמוד ממאמר זה שמישהו אחר כבר עשה את כל העבודה הקשה, למד את הקטע והסיק ממנו מסקנות. זו הזדמנות לראות את התנ"ך מנקודת מבט של הכותב, שיחשוף אתכם לדברים שלא ידעתם, להקבלות שלא דמיינתם או להשקפות שונות משלכם.
מאמרים הם כלים לימודיים להקפת נושא או למידה של יחידה, ממש כמו שיעורים. היתרונות שלהם הם שיש בהם אופציה לכלים ויזואליים במידת הצורך, והפניות מסודרות למקורות אחרים שמבססות ומעשירות אותם
החלק השני - איך ללמוד ממאמר.
קודם כל, תבהירו לעצמכם אם שלכם בלמידה היא למידה של יחידה או הקפת נושא, כדי שתוכלו לחפש מאמר שיתאים לצרכים שלכם. הפרמטרים למציאת מאמר מתאים הם:
רמת היסודיות שאתם מחפשים והזמן שאת רוצים להקדיש לו: מאמר מעמיק או מרפרף ומתמצת?
סגנון למידה: אתם מעוניינים בראליה? אתם רוצים שהטענות יהיו מלוות בממצאים ארכיאולוגיים? בניתוח ספרותי? מדרשים? הלכה?
בהתאם לאלו תוכלו לבחור את המאמר האידאלי עבורכם. אחרי שמצאתם את המאמר המושלם, מגיע החלק הכיף - ללמוד אותו.
אם יש לכם במקרה זמן וגם כוח, תוכלו ללמוד את המאמר כמו שצריך, לעומק פסקה אחרי פסקה, לעבור על כל ההערות שוליים ועל כל המאמרים המצוטטים כולל פתיחת כל המקורות המצוטטים וכו'. אם אין לכם זמן או כח, תוכלו לקבל את כל ההנחות של הכותב, לזכור שהן שלו ולקרוא את המאמר בפני עצמו בלי כל מה שנלווה אליו.
אם אפילו לזה אין לכם כוח או שאתם ממהרים, אתם יכולים גם לרפרף, לעבור על הנקודות המרכזיות, לדלג על חלקים ארוכים ולקלוט את הרעיון הכללי של המאמר.
מאמרים - למה איך ואיפה?
הקדמה:
ישנו מגוון עצום של סגנונות מאמרים, נושאים ואתרים וכדאי לחשוב מה המטרה של המאמר שאתם מחפשים לפני.האם זה מאמר מקומי? על יחידה? או שאולי זה נושא רחב שפרוש לאורך התנ"ך? האם אתם מחפשים פרשנות? ראליה? ניתוח לשוני? הלכות ומדרשים? חשוב לשים את הדגש על סגנון המאמר שאתם מחפשים ולחפש בהתאם.
סיכום כללי על סגנון המאמרים באתרים השונים:
הר עציון: מגוון מאמרים, שיעורים ופרשנויות. סגנון: גושניקי, מעמיק, פרשני, מדרשי, הלכתי ואקטואלי.
ספריא: מאגר מידע עצום. סגנון: דפי מקורות.
הרצוג: מאמרים, מפות, שיעורים. סגנון: פרשני, מחקרי, ארכיאולוגי והסטורי.
929: לימוד יומי, מאמרים, שיעורים. סגנון: קצר, פרשנות אישית ואקטואלי.
דעת: מאמרים, פרשנויות, מדרשים. סגנון: מעמיק, אקדמי, ניתוחים ספרותיים.
ויקיפדיה: צריך לפרט? סגנון: ניטרלי, ידידותי ואינפורמטיבי.
גוגל מאמרים: מנוע חיפוש. סגנון: מחקרי, אקדמי.
כפית של נח"ת: מאמרים של חברי הארגון. סגנון: נח"תיסטי.
בני ציון: שיעורים, מאמרים. סגנון: קווניקי, תורני, הלכתי, מוסרי.
jstor: מאמרים אקדמיים. סגנון: מחקרי, ארכיאולוגי, שימו לב שחלקם באנגלית.
אתר הניווט בתנ"ך: מאמרים קצרים. סגנון: פרשני.
מחלקי המים: דפי מקורות קצרים ודברי תורה. סגנון: מדרשי והלכתי. יש באתר גם הפניות לאתרים אחרים וכלים, הפניות לכלים ואתרים נוספים.
2 ליום - פרויקט לימוד תנ"ך, בכל פרק מובא סיכום, ולעיתים קרובות מאמרים על המתרחש בפרק או שיעור עליו. המאמרים עם ניתוחים ספרותיים, ממצאים ארכיאולוגים וראליים. הסיכומים עם נטיה ללימודים הלכתיים או מדרשיים לעיתים ולא בהכרח לפשט.אפשר לכתוב לספי ויאיר (היזמים של הפרוייקט) בשביל לשאול שאלות וכדומה והם נגישים, או להשאיר הערה באתר(עשיתי את זה בעצמי כמה פעמים).
כלים דיגיטליים:
כלים דיגיטליים יעזרו לכם בשלב של איסוף המידע והלימוד. בעזרת כלים שונים תוכלו למצוא מקורות, לנתח אותם, ללמוד, ובסוף להפוך אותם לשיעור האדיר שלכם (שאתם יותר ממוזמנים לבוא להעביר במחוז שומרון :)). בטבלה שלפניכם מפורטים כלים שונים והשימוש בהם, בתוספת המלצות על אתרים, מצורף למטה פירוט על כל אתר עם קישור אליו.
קונקורדנציה עם חיפוש מתקדם, מעבדת התנ"ך - ניתוח והשוואת טקסטים, מציאת מקבילות בתנ"ך.
קונקורדנציה שמתעלמת מהבדלי איות והטיה, איתור אזכורים בטקסט, סיווג סגנוני של טקסט מקראי, ניתוח נתונים בטקסט, חיפוש ביטויים נפוצים עם מילה מסוימת בתנ"ך
מנוע בינה מלאכותית רגיל, היתרון הגדול שלו הוא שהוא כמעט אף פעם לא מחרטט או ממציא מקורות.
פרשנות פנים מקראית
בשיעור עסקנו בפרשנות פנים מקראית – איך לומדים יחידה מסויימת לעומק, רק מתוך התנך עצמו. אני הצעתי ללמוד את היחידה בארבעה שלבים:
תיחום ורקע – להחליט איפה היחידה מתחילה ומסתיימת (החלטה קצת שרירותית), ולאחר מכן ללמוד את הרקע ליחידה – גם אילו אירועים קרו לפניה ומשפיעים עליה ומי הדמויות הפועלות בה, וגם נבואות מאותה תקופה/נבואות על הדמויות הפועלות שיכולות לשפוך עליהן אור.
פשט – לעבור על היחידה, ולנסות להבין הכל כולל הכל ברמה הפשוטה ביותר.
תשומת לב – לעבור על היחידה שוב (אפשר גם לעשות את זה פסוק פסוק) עם רגישות הרבה יותר גדולה – למילים מיוחדות, שמות של אנשים/מקומות, חוסרים, ניסוחים משונים, רפרנסים, השוואות, נבואות שחוזרות על עצמן כמה פעמים – מה המשמעות הסמלית של כל אלו?
שאלות – במהלך הלימוד יצוצו מן הסתם שאלות – בסוף זה הזמן לנסות לחשוב עליהן ולהגיע למסקנות. אבל צריך לשים לב שהתשובה לא מומצאת אלא מעוגנת בפסוקים.
בהצלחה!
הרכבת מהלך לשיעור ולמאמר - משה מייזלס
(מוזמנים לפנות אליי לעזרה ולהרחבות! מס' טלפון – 050-424-2316)
מתי ולמה נבחר במסגרת זו של העברת תוכן?
כאשר נרצה להרכיב מסר ומהלך מסודר וברור, ונרצה להעמיד אותו מול קהל כשיעור או כמאמר. שיעור כזה תורם לנו נסיון בהעברה, בלימוד ובהנגשת תוכן, וזו גם הדרך שלנו לתרום לארגון.
מציאת נושא.
כדי להכין שיעור ולהרכיב מהלך, יש לבחור תחילה נושא שהוא התחום בו נחפש את המהלך ועליו – בכלליות – נדבר בשיעור. חשוב לבחור נושא שמעניין אתכם, בעל היקף מתאים (לא יותר מדי צר או רחב), וברור מספיק כדי להקל על החיפוש והפיתוח.
הרכבת מהלך.
המהלך הוא החוט המקשר בשיעור, המוביל את הלומדים מנקודה א' לנקודה ב' בהבנתם. הוא כולל את כל ההתפתחויות בדרך, אך מטרתו העיקרית היא להעביר מסר ברור ומסודר. מהלך מוצלח חייב להיות רציף ולא מקוטע, עם חיבור הגיוני בין הרעיונות השונים, כך שהמסקנה תצמח מתוך הקשרים שנוצרו. בנוסף, חשוב שהמהלך יעניק משמעות ויוביל למסקנה, שאלה, דיון עתידי וכדומה. כדי לבנות מהלך לשיעור, יש להתחיל באיסוף מידע על נושא השיעור, בעזרת קריאה וחיפוש במקורות שונים שהתייחסו אליהם ביחידות קודמות.תוך כדי ולאחר מכן, משתמשים בארבעה כלים (עיקריים) על מנת למצוא במידע רעיונות ומשמעות ולהתקדם להרכבת המהלך:
סקירה – מעבר על מספר מקורות להבנת הנושא.
השוואה – ניתוח הדמיון והשוני בין מקורות.
ניתוח – בחינת הנושא מזוויות שונות כמו פרשנות, מחקר וספרות.
חידוש – הצגת רעיון חדש על בסיס המקורות, ובחינה של נושא מסוים לפיו.
שימוש משולב בכלים אלה מאפשר יצירת מהלך מדויק ורציף, המורכב מסדרה של טענות מוכחות.
לסיכום, מהלך מוצלח דורש מידע, ניתוח בעזרת הכלים וארגון זורם המבוסס על טענות, שאלות ותשובות.
דיוק המהלך ומציאת כותרות.
בשלב הסופי לפני הכתיבה, חשוב לדייק את המהלך בשני היבטים: בהירות הטענות ורציפות הזרימה.יש לנסח כל טענה במשפט חד וברור, כולל המסקנה הסופית, כדי להבהיר ולזכור את הרעיונות המרכזיים. יש לבדוק אם המהלך זורם בצורה מובנית והגיונית. ניתן לדמיין את הצגתו או לקרוא אותו בקול, ואף לבקש ממישהו אחר לעבור עליו ולזהות נקודות לא ברורות.לבסוף, חשוב לזכור שהמהלך דינמי ותלוי בכם – ניתן לשנות, לעדכן ולדייק אותו כך שישקף את האמת והרעיון בצורה הטובה ביותר. הדיוק הוא הערך המרכזי בהכנת שיעור או מאמר.
כתיבה.
נקודות והסבר לגבי כתיבה בפועל של מאמרים (וכך גם של שיעורים) תוכלו למצוא באתר של הכפית, תחת הכותרת "איך כותבים מאמר?" (איך כותבים מאמר? | כפית של נח"ת)
כמה נקודות לסיום – הכנת השיעור היא תהליך אישי ודינמי. אל תהססו להתייעץ עם אחרים, במיוחד בוועדת הדרכה ואפשר גם בי. זמן הכנת השיעור משתנה ותלוי בטיבו, וצריך לקחת את הזמן כדי להכין שיעור איכותי ומרוצה. בנוסף, חשוב להעניק קרדיטים.
רשף אור - לִמְּדוּ לְשׁוֹנָם דַּבֶּר שֶׁקֶר
רטוריקה למתקדמים, שבת הדרכה (שלו"ם) התשפ"ה
מה זה רטוריקה?
רטוריקה היא אמנות השכנוע, הגדרה רחבה שכוללת בתוכה גם את אמנות הנאום;
איך לדבר כך שיקשיבו, שיבינו, שיזכרו.
כמעבירי שיעורים אחד הדברים שהכי חשוב לשים לב אליהם זו הצורה בה אתם מדברים. מעביר טוב נמדד הן בתוכן השיעורים שלו - והן בדרך בה הוא מעביר את התוכן.
נסו להיזכר בשיעור ממש גרוע ששמעתם. לרוב, הסיבות בגללן תפסלו שיעור יהיו פחות תוכניות ויותר צורניות - קל יותר "לסלוח" למעביר שאומר שטויות בצורה יפה, מאשר לאהוד מעביר עם מהלך מדהים אבל כריזמה של דג[1].
בבואכם לכתוב שיעור, לרוב תתחילו מרעיון, מקורות, מהלך, ביסוס, מסקנות. כל אלו מרכיבים חשובים בכתיבת שיעור, ויהיו לעזר גדול גם במהלך העברת השיעור - אבל בשלב הזה מצטרפים כמה אמצעים חשובים לא פחות.
בואו נדבר על אמצעים חזותיים.
בין אם אתם מעבירים שיעור סקירה או שיעור חידוש, ובין אם יש לכם מהלך פשוט או מסובך - אמצעים חזותיים יכולים לשדרג את השיעור שלכם ולסייע לקהל לעקוב. הנה כמה דוגמאות:
· כרטיסים
אחד האמצעים החזותיים הנפוצים ביותר הוא כרטיסים.
כרטיסים יכולים לסייע לכם להבדיל בין חלקים שונים של השיעור, שלבים במהלך או אפילו דמויות. בעזרת כרטיסים אפשר לבנות לוח רעיונות, לשחק עם המיקום של כל כרטיס, הגודל שלו, הגופן והצבע של המילים. זהו האמצעי הבסיסי והפשוט מכולם – הוא לא מצריך שום אביזר מיוחד.
· לוח מחיק
אמצעי נפוץ נוסף - כזה שלא תמיד נמצא בהישג יד[2] - הוא לוח מחיק.
לוח מחיק מאפשר כתיבה ספונטנית במהלך השיעור, שיתוף של הקהל בתהליך יצירת התוכן, העלאת רעיונות ועוד. בעזרת ציור על לוח אפשר ליצור מבנה מורכב יותר ממבנה של כרטיסים, לצייר סקיצות ועוד.
· מפה
מעבירים שיעור שכולל גיאוגרפיה? השתמשו במפה.
לא כולם מכירים את השטח כמוכם, ומפה מול העיניים מסייעת מאוד למעקב. דנים בערים, במסלולים או בתוואי שטח? מפה היא הפתרון שלכם. גם אם אין לכם עצמכם מפה, כמעט תמיד ימצא מישהו מהמחוז שיסכים להביא עבורכם.
חלק נכבד מהמפות מנוילנות, דבר שמאפשר לצייר עליהן בטוש מחיק. השתמשו בפונקציה הזאת.
· חפצים
בשיעור עם הרבה דמויות, אפשר להיעזר בחפצים.
דמויות פליימוביל, אבני לגו ובובות של אחותכם הקטנה; שלושתן דוגמאות מצוינות לחפצים רטוריים. בשיעור עם הרבה דמויות, אפשר להיעזר בקלות בחפצים שייצגו עבורכם את האנשים השונים. אם אתם מספרים על אירוע מסובך, אפשר להמחיז אותו. טוב מראה עיניים.
· דפי מקורות
זה עומד להיות מפתיע.
כן, גם דפי מקורות יכולים לשמש כאמצעים רטוריים. בין אם אתם רוצים ליצור השוואה בין כמה מקורות וטבלה נראה לכם אחלה, בין אם סתם לא נוח לכם שהאנשים מדפדפים כל הזמן, ובין שיש לכם מקורות חוץ תנ"כיים שתרצו שמישהו מהקהל יקריא/אפשר יהיה לעקוב. דפי מקורות הם אמצעי רטורי, ולו בכך שהם מאפשרים לקהל שלכם לראות בצורה טובה יותר את התוכן.
מלבד חמש האופציות האלה, יש עוד אינספור אמצעים חזותיים שאפשר להשתמש בהם; כטוב בעיניכם. אם אתם מחפשים דוגמה תנכ"ית, ירמיהו ישמח לספק לכם אחת[3]
בואו נדבר על אמצעים קוליים.
כל הדוגמאות עד עכשיו היו חזותיות, וגירו את חוש הראייה. אבל עם כל החשיבות לדברים שאתם רואים, יש עוד ארבעה חושים נוספים. נכון, קשה מאוד להשתמש באמצעים ריחניים, בעלי טעם או מיועדים למישוש. אבל חוש השמיעה הוא חוש משמעותי מאוד, שחשוב לשים לב אליו.
אז איך תופסים את אוזני הקהל? הנה כמה דרכים.
o טון הדיבור
אמנם המודע של הקהל שלכם מעבד את תוכן הדברים שאתם אומרים, אבל תת המודע שלהם עסוק בעיבוד טון הדיבור.
בדיוק כמו כלבים, גם בני אדם נמשכים לנימה בה דברים נאמרים. אם תכעסו גם הם יכעסו, אם תשמחו הם יעשו כן, אם תדברו בנימה משמימה - הם לא יבינו כלום.
o עוצמת הקול
בצורה הכי בסיסית של עוצמת קול, תמצאו את המקום בו כולם שומעים אתכם. שאף אחד לא יצטרך להתאמץ, אבל גם לא תחרישו אנשים. אם לא ישמעו מה שיש לכם לומר, ובכן, זה חבל.
רוצים לשלהב את הקהל? להפחיד אותו? לתפוס את תשומת ליבו? ת-צ-ע-ק-ו
רוצים לגרום לשומעיכם לשבת על קצות הכיסאות? להאזין בשקיקה? ת-ל-ח-ש-ו
o קצב דיבור
תדברו מהר מדיי, ואף אחד לא יבין. תדברו לאט מדיי, והקהל ישתעמם. גם כאן חשוב למצוא את הקצב שלכם, שמאפשר לקהל לעקוב אחריכם בקלות.
בו בזמן, דיבור מהיר מעיד על התלהבות - ודיבור איטי יכול להוות הדגשה.
o מילות מפתח, משלב ומקצב
אנשים זוכרים דברים שנאמרים לעיתים תכופות. אם אתם רוצים להדגיש אירועים מסויימים, דמויות או מסקנות – אמרו אותם שוב ושוב. השתמשו במילות מפתח משמעותיות, התאימו את המילים על פי הצליל. שחקו עם המקצב.
פעם נוספת – אלו דוגמאות, החשובות והנפוצות ביותר; אמנות הדיבור רחבה מאוד. קחו אליהו כמקור[4]
בואו נדבר על שפת גוף (ועוד כמה דברים).
מאוד בקצרה, שפת הגוף שלכם תורמת המון להעברה ולקשב של הקהל.
v קשר עין יסייע בשמירה על הקהל אתכם, יאפשר לקרוא את שומעיכם ולשתף אותם בשיעור. נסו להתמקד בכל אחד מהאנשים בתורו, להכניס אותם לעניינים. שימו לב למצב הקהל – הם עייפים, נלהבים, לחוצים?
v תזוזה ממקום למקום מעוררת עניין ומעניקה לאנשים משהו להסתכל עליו. תנועות ידיים יעזרו להדגים, וישלימו את הרושם. עם זאת, היזהרו מתזוזת יתר ומהפניית גב לקהל - ושימו לב ששומעים אתכם בכל שלב.
v התקרבות אל הקהל/גהירה תשמש הן בתור העברת סמכותיות, והן בתור ירידה אל העם. שחקו על הגבול הזה.
גישות העברה
כמו שוטר טוב ושוטר רע, גם מעביר יוצר מערכת יחסים עם הקהל.
חישבו: האם אתם רוצים -
להעביר את השיעור מרחוק, על כיסא, עם פחות תגובות מהקהל, בצורה מקצועית וחסרת רגש?
להעביר מקרוב, לדבר בגובה העיניים, להשתמש בהומור, לאפשר שאלות מרובות, לשדר לקהל שאתם חלק ממנו?
לשתי הגישות ייתרונות וחסרונות. למעביר הסמכותי יהיה קל יותר להשתלט על הקהל, המעביר הנגיש יגרום ליותר תחושת שייכות.
גם מעביר סמכותי וגם מעביר חברי משתמשים באמצעים רטוריים. שניהם יכולים לפתח דיון, ולהגיב אליו בצורה שונה; שניהם ינסו להעביר את המסר שלהם בצורה הטובה ביותר.
חיבור רגשי
מעביר שמחובר רגשית לשיעור שלו, הוא אוטומטית מעביר טוב יותר. אנשים נוטים להתלהב ולסחוף יותר כשהם מדברים על נושא קרוב לליבם. גם אם הנח"תיסט הממוצע יחשוב שנושא השיעור שלכם משעמם, אל תפסלו אותו רק בגלל דעות חיצוניות - אם תרצו את הנושא מספיק, ההתלהבות תעבור גם לשומעים.
לא אדם אחד ולא שניים טענו בפניי שהדבר שהכי מושך אותם במעביר זו ההתלהבות שלו. מצאו נושא שילהיב אתכם, ואת הקהל שלכם איתכם.
צריכים דוגמה תנכ"ית גם כאן? אמנם אין דבר אחד וחד משמעי שמשותף לכולם, אבל זו הדוגמה שלי[5]
אבל רגע, רשף, עד כה דיברת רק על מה שהמעביר עושה! זה משעמם! מה עם הקהל?
בואו נדבר על מתודיקה.
מה זה מתודיקה? קשה לומר, לא לגמרי הבנתי. לצורך השיעור, נאמר שמתודיקה היא כמו רטוריקה רק בשיתוף הקהל. להלן שתי דוגמאות:
v דיון
דיון הוא אמצעי מתודי קלאסי. אתם מעלים נושא, נותנים מקורות ורעיונות, ומניחים לקהל לעשות את השאר. צורת הלמידה הזו אקטיבית יותר מאשר הרצאה, והאנשים עצמם יכולים להתחבר לנושא ולפתח דעה עצמאית בו.
v מתודת דרמה
תנו לקהל לקרוא, בתפקידים. אם יש לכם פסקה ובה כמה דמויות, חלקו אותן לאנשים בקהל ובקשו מהם להקריא כמעיין הצגה. או שיקראו רגע לעצמם את הסיפור ויציגו בצורה חופשית.
בדומה לאמצעי הרטורי חפצים, גם מתודת דרמה עוזרת להבדיל בין מקומות, אירועים ודמויות - בשילוב החיבור האישי של הקהל.
אלו עיקרי הדברים, אבל יש לי עוד המון להרחיב בנושא – ואני יותר מאשמח לענות על שאלות ולעזור היכן שאוכל.
דברו איתי
_________________________
הערות שוליים:
[1] חשוב לציין שכריזמה זה לא הכל, ומיומנות נרכשת; כל אחד יכול להעביר בצורה מוצלחת, עם קצת תרגול ועזרים. (חזרה מעלה)
[2] שימו לב שלא בכל המחוזות יש לוחות מחיקים, ולכן יש לקחת את האמצעי הזה בעירבון מוגבל. (חזרה מעלה)
[3] בְּרֵאשִׁית מַמְלֶכֶת יְהוֹיָקִם בֶּן יֹאושִׁיָּהוּ מֶלֶךְ יְהוּדָה, הָיָה הַדָּבָר הַזֶּה אֶל יִרְמְיָה מֵאֵת יְהוָה לֵאמֹר. כֹּה אָמַר יְהוָה אֵלַי - "עֲשֵׂה לְךָ מוֹסֵרוֹת, וּמֹטוֹת, וּנְתַתָּם עַל צַוָּארֶךָ." [...]
וַיְהִי בַּשָּׁנָה הַהִיא, בְּרֵאשִׁית מַמְלֶכֶת צִדְקִיָּה מֶלֶךְ יְהוּדָה, בַּשָּׁנָה הָרְבִעִית בַּחֹדֶשׁ הַחֲמִישִׁי. אָמַר אֵלַי חֲנַנְיָה בֶן עַזּוּר, הַנָּבִיא אֲשֶׁר מִגִּבְעוֹן, בְּבֵית יְהוָה לְעֵינֵי הַכֹּהֲנִים וְכָל הָעָם לֵאמֹר: "כֹּה אָמַר יְהוָה צְבָאוֹת אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל, לֵאמֹר שָׁבַרְתִּי אֶת עֹל מֶלֶךְ בָּבֶל! בְּעוֹד שְׁנָתַיִם יָמִים אֲנִי מֵשִׁיב אֶל הַמָּקוֹם הַזֶּה אֶת כָּל כְּלֵי בֵּית יְהוָה אֲשֶׁר לָקַח נְבוּכַדנֶאצַּר מֶלֶךְ בָּבֶל מִן הַמָּקוֹם הַזֶּה, וַיְבִיאֵם בָּבֶל. וְאֶת יְכָנְיָה בֶן יְהוֹיָקִים מֶלֶךְ יְהוּדָה, וְאֶת כָּל גָּלוּת יְהוּדָה הַבָּאִים בָּבֶלָה, אֲנִי מֵשִׁיב אֶל הַמָּקוֹם הַזֶּה. נְאֻם יְהוָה - כִּי אֶשְׁבֹּר אֶת עֹל מֶלֶךְ בָּבֶל!"
וַיֹּאמֶר יִרְמְיָה הַנָּבִיא אֶל חֲנַנְיָה הַנָּבִיא, לְעֵינֵי הַכֹּהֲנִים וּלְעֵינֵי כָל הָעָם הָעֹמְדִים בְּבֵית יְהוָה. וַיֹּאמֶר יִרְמְיָה הַנָּבִיא: "אָמֵן, כֵּן יַעֲשֶׂה יְהוָה! יָקֵם יְהוָה אֶת דְּבָרֶיךָ אֲשֶׁר נִבֵּאתָ לְהָשִׁיב כְּלֵי בֵית יְהוָה וְכָל הַגּוֹלָה מִבָּבֶל אֶל הַמָּקוֹם הַזֶּה. אַךְ שְׁמַע נָא הַדָּבָר הַזֶּה אֲשֶׁר אָנֹכִי דֹּבֵר בְּאָזְנֶיךָ, וּבְאָזְנֵי כָּל הָעָם הַנְּבִיאִים אֲשֶׁר הָיוּ לְפָנַי וּלְפָנֶיךָ מִן הָעוֹלָם, וַיִּנָּבְאוּ אֶל אֲרָצוֹת רַבּוֹת וְעַל מַמְלָכוֹת גְּדֹלוֹת לְמִלְחָמָה וּלְרָעָה וּלְדָבֶר. הַנָּבִיא אֲשֶׁר יִנָּבֵא לְשָׁלוֹם - בְּבֹא דְּבַר הַנָּבִיא יִוָּדַע הַנָּבִיא אֲשֶׁר שְׁלָחוֹ יְהוָה בֶּאֱמֶת."
וַיִּקַּח חֲנַנְיָה הַנָּבִיא אֶת הַמּוֹטָה מֵעַל צַוַּאר יִרְמְיָה הַנָּבִיא, וַיִּשְׁבְּרֵהוּ.
וַיֹּאמֶר חֲנַנְיָה לְעֵינֵי כָל הָעָם לֵאמֹר, "כֹּה אָמַר יְהוָה - כָּכָה אֶשְׁבֹּר אֶת עֹל נְבֻכַדְנֶאצַּר מֶלֶךְ בָּבֶל, בְּעוֹד שְׁנָתַיִם יָמִים מֵעַל צַוַּאר כָּל הַגּוֹיִם."
וַיֵּלֶךְ יִרְמְיָה הַנָּבִיא לְדַרְכּוֹ.
וַיְהִי דְבַר יְהוָה אֶל יִרְמְיָה אַחֲרֵי שְׁבוֹר חֲנַנְיָה הַנָּבִיא אֶת הַמּוֹטָה מֵעַל צַוַּאר יִרְמְיָה הַנָּבִיא, לֵאמֹר - "הָלוֹךְ וְאָמַרְתָּ אֶל חֲנַנְיָה לֵאמֹר; כֹּה אָמַר יְהוָה - מוֹטֹת עֵץ שָׁבָרְתָּ, וְעָשִׂיתָ תַחְתֵּיהֶן מֹטוֹת בַּרְזֶל. כִּי כֹה אָמַר יְהוָה צְבָאוֹת אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל - עֹל בַּרְזֶל נָתַתִּי עַל צַוַּאר כָּל הַגּוֹיִם הָאֵלֶּה לַעֲבֹד אֶת נְבֻכַדְנֶאצַּר מֶלֶךְ בָּבֶל, וַעֲבָדֻהוּ. וְגַם אֶת חַיַּת הַשָּׂדֶה נָתַתִּי לוֹ."
וַיֹּאמֶר יִרְמְיָה הַנָּבִיא אֶל חֲנַנְיָה הַנָּבִיא, "שְׁמַע נָא, חֲנַנְיָה. לֹא שְׁלָחֲךָ יְהוָה, וְאַתָּה הִבְטַחְתָּ אֶת הָעָם הַזֶּה עַל שָׁקֶר! לָכֵן, כֹּה אָמַר יְהוָה - הִנְנִי מְשַׁלֵּחֲךָ מֵעַל פְּנֵי הָאֲדָמָה. הַשָּׁנָה אַתָּה מֵת. כִּי סָרָה דִבַּרְתָּ אֶל יְהוָה."
וַיָּמָת חֲנַנְיָה הַנָּבִיא בַּשָּׁנָה הַהִיא בַּחֹדֶשׁ הַשְּׁבִיעִי. [ירמיהו כ"ז א'-ב' | כ"ח א'-י"ז]
ירמיהו מצווה להסתובב עם מוט על צווארו, כדי להמחיש את עול בבל. חנניה, המתנגד לנבואת ירמיהו, שובר את המוטות באמרו כי כך יעשה ה' לעול בבל. ירמיהו לא נשאר חייב, ומחליף את מוטות העץ במוטות ברזל – לא רק שעול בבל לא נשבר, הוא הוכבד. גם ירמיהו גם חנניה משחקים סביב המוט של ירמיהו, כל אחד כדי להדגים את טענתו. (חזרה מעלה)
[4] וַיֵּלֶךְ עֹבַדְיָהוּ לִקְרַאת אַחְאָב, וַיַּגֶּד לוֹ. וַיֵּלֶךְ אַחְאָב לִקְרַאת אֵלִיָּהוּ. וַיְהִי כִּרְאוֹת אַחְאָב אֶת אֵלִיָּהוּ, וַיֹּאמֶר אַחְאָב אֵלָיו: "הַאַתָּה זֶה, עֹכֵר יִשְׂרָאֵל?"
וַיֹּאמֶר, "לֹא עָכַרְתִּי אֶת יִשְׂרָאֵל, כִּי אִם אַתָּה וּבֵית אָבִיךָ בַּעֲזָבְכֶם אֶת מִצְוֺת יְהוָה, וַתֵּלֶךְ אַחֲרֵי הַבְּעָלִים…" [מלכים א' י"ח, ט"ז-י"ח]
אליהו פוגש את אחאב, שעולב בו וקורא לו "עוכר ישראל". אליהו מתרעם על הכינוי, ומשיב לאחאב באותו המטבע.
גם אחאב וגם אליהו משתמשים בביטוי כאמצעי לשוני שחוזר על עצמו, כל פעם כדי לשרת את מטרתו של הדובר. (חזרה מעלה)
[5] וַיִּשְׁמַע מֹשֶׁה אֶת הָעָם בֹּכֶה לְמִשְׁפְּחֹתָיו, אִישׁ לְפֶתַח אָהֳלוֹ, וַיִּחַר אַף יְהוָה מְאֹד - וּבְעֵינֵי מֹשֶׁה רָע.
וַיֹּאמֶר מֹשֶׁה אֶל יְהוָה: "לָמָה הֲרֵעֹתָ לְעַבְדֶּךָ, וְלָמָּה לֹא מָצָתִי חֵן בְּעֵינֶיךָ, לָשׂוּם אֶת מַשָּׂא כָּל הָעָם הַזֶּה עָלָי? הֶאָנֹכִי הָרִיתִי אֵת כָּל הָעָם הַזֶּה, אִם אָנֹכִי יְלִדְתִּיהוּ? כִּי תֹאמַר אֵלַי: שָׂאֵהוּ בְחֵיקֶךָ, כַּאֲשֶׁר יִשָּׂא הָאֹמֵן אֶת הַיֹּנֵק עַל הָאֲדָמָה אֲשֶׁר נִשְׁבַּעְתָּ לַאֲבֹתָיו… מֵאַיִן לִי בָּשָׂר לָתֵת לְכָל הָעָם הַזֶּה? כִּי יִבְכּוּ עָלַי לֵאמֹר, תְּנָה לָּנוּ בָשָׂר וְנֹאכֵלָה! לֹא אוּכַל אָנֹכִי לְבַדִּי לָשֵׂאת אֶת כָּל הָעָם הַזֶּה, כִּי כָבֵד מִמֶּנִּי. וְאִם כָּכָה אַתְּ עֹשֶׂה, לִּי הָרְגֵנִי נָא הָרֹג אִם מָצָאתִי חֵן בְּעֵינֶיךָ, וְאַל אֶרְאֶה בְּרָעָתִי…" [במדבר י"א, י'-ט"ו] (חזרה מעלה)