"בדת הדרוזים ישנו חג הנקרא "יום איוב". ובמרכז בחליפות "עות'מאן" נמצא הר, הנקרא הר איוב. על פי המסורת העות'מאנית-אבאדית, איוב היה איש עשיר בן עות'מאן, אשר לפתע תקפה אותו מחלה לא מוסברת וחשוכת מרפא שגרמה לטפילים לצאת מעורו. בני עירו ביקשו ממנו להתרחק כדי שלא ידביק אותם במחלה, ולכן הוא עלה לבדו על ההר, שמאוחר יותר יקרא על שמו. הוא העביר את ימיו ולילותיו בתפילות לא-ל שירפא אותו מיסוריו, כאשר אשתו מעלה לו מדי ערב אוכל. לאחר תקופה ארוכה נענה הא-ל לתפילותיו של איוב וריפא אותו. כשאשתו הגיעה, היא לא זיהתה את הגבר הצעיר והבריא שפגשה שם במקום בעלה הזקן והחולה. איוב סיפר לה את אשר קרה לו והם חזרו יחד אל העיר" (ויקיפדיה על הערך 'איוב'). הפסקה הזו מעניינת מכמה סיבות, ויש הרבה מה לשאול עליה. נניח בצד את השאלות לגבי יהדותו של איוב ומדוע היהודים אינם מציינים יום לזכרו. ונשאל: מכיוון שאיוב מוכר גם בתרבויות שאינן היהדות - האם אכן לא היה קיים? ב
ואם כן היה קיים, מתי חי? נתחיל לעבור על הדעות בתלמוד, אשתדל להיות קצר ותמציתי ככל שניתן. אני מתנצל מראש - אנחנו נהיה טיפה גמראתיים.
1. "רבי יהושע בן קרחה אומר: איוב בימי אחשורוש היה, שנאמר-" (איוב מב טו) "וְלֹא נִמְצָא נָשִׁים יָפוֹת כִּבְנוֹת אִיּוֹב בְּכָל הָאָרֶץ. איזהו דור שנתבקשו בו נשים יפות הוי אומר זה דורו של אחשורוש" (בבלי, בבא בתרא, טו, ב).
לדעתי, תיארוך זה הוא בלתי אפשרי מכמה סיבות:ראשית, התנ"ך גדוש באזכורים למתן תורה ויציאת מצרים, ואילו בספר איוב אין אזכורים כאלו! לכן סביר להניח שהוא קדם אליהם. שנית, איוב מוזכר בספר יחזקאל, נביא שהתנבא בתקופה שלפני חורבן הבית הראשון:"וְהָיוּ שְׁלֹשֶׁת הָאֲנָשִׁים הָאֵלֶּה בְּתוֹכָהּ נֹחַ דנאל (דָּנִיֵּאל) וְאִיּוֹב הֵמָּה בְצִדְקָתָם יְנַצְּלוּ נַפְשָׁם נְאֻם אֲ-דֹנָי ה'." (יחזקאל י"ד י"ד).לכן ודאי שאיוב קדם ליחזקאל, ואולי אפילו למעמד הר סיני, מה שגורם לי לפסול תשובה זו על הסף.
2. "ימי שנותיו של איוב משעה שנכנסו ישראל למצרים ועד שיצאו" (בבלי, בבא בתרא, טו, א)
מדובר ברעיון חביב. למה זה רעיון חביב? בגלל שלפני הניסיונות היו לאיוב: "שִׁבְעַת אַלְפֵי צֹאן וּשְׁלֹשֶׁת אַלְפֵי גְמַלִּים וַחֲמֵשׁ מֵאוֹת צֶמֶד בָּקָר וַחֲמֵשׁ מֵאוֹת אֲתוֹנוֹת" (איוב א' ג')ולאחר הניסיונות היו לו: "אַרְבָּעָה עָשָׂר אֶלֶף צֹאן וְשֵׁשֶׁת אֲלָפִים גְּמַלִּים וְאֶלֶף צֶמֶד בָּקָר וְאֶלֶף אֲתוֹנוֹת." (איוב מ"ב י"ב)זה עניין סמלי - הקב"ה כפל את רכוש איוב. סביר להבין שכפי שכפל את רכושו, כך כפל ה' גם את שנות חייו.לאחר הניסיונות איוב חי מאה וארבעים שנה: "וַיְחִי אִיּוֹב אַחֲרֵי זֹאת מֵאָה וְאַרְבָּעִים שָׁנָה וירא (וַיִּרְאֶה) אֶת בָּנָיו וְאֶת בְּנֵי בָנָיו אַרְבָּעָה דֹּרוֹת." (איוב מ"ב ט"ז)משמע שלפני הנסיונות הוא חי שבעים שנה. סך הכל מאתים ועשר שנים, בדיוק כימי גלות מצרים.מדובר ברעיון חמוד, אך לצערי חסר הוכחות ואינו מבוסס.
3. "ויש אומרים איוב בימי יעקב היה ודינה בת יעקב נשא, כתיב הכא" (איוב ב' י') "כְּדַבֵּר אַחַת הַנְּבָלוֹת תְּדַבֵּרִי , וכתיב התם" (בראשית לד ז) "כִּי נְבָלָה עָשָׂה בְיִשְׂרָאֵל" (בבלי, בבא בתרא, טו, ב).
מדובר ברעיון נפלא ביותר!
ישנה הקבלה בין יוסף לבין איוב. יוסף היה ראש לאחיו (כפי שעולה מחלומותיו) וגם איוב היה ראש ושופט ("אֶבְחַר דַּרְכָּם וְאֵשֵׁב רֹאשׁ וְאֶשְׁכּוֹן כְּמֶלֶךְ בַּגְּדוּד" איוב כ"ט כ"ה), נפילת יוסף לבור דומה לייסורי איוב. ולבסוף, נחמת יוסף את אחיו כאשר הוא נחשף לפניהם, מזכירה לנו את תפילת איוב על רעיו.
"וַה' שָׁב אֶת שבית (שְׁבוּת) אִיּוֹב בְּהִתְפַּלְלוֹ בְּעַד רֵעֵהוּ וַיֹּסֶף ה' אֶת כָּל אֲשֶׁר לְאִיּוֹב לְמִשְׁנֶה." (איוב מ"ב י')
נציין גם כי ספר איוב אינו מזכיר את הארץ המובטחת, יציאת מצרים ומתן תורה. מה שכמובן הגיוני אם הסיפור התרחש בתקופת יעקב אבינו.
אבל הנה מגיע החלק החשוב באמת:
וַיָּבֹאוּ אֵלָיו כָּל אֶחָיו וְכָל אַחְיֹתָיו וְכָל יֹדְעָיו לְפָנִים וַיֹּאכְלוּ עִמּוֹ לֶחֶם בְּבֵיתוֹ וַיָּנֻדוּ לוֹ וַיְנַחֲמוּ אֹתוֹ עַל כָּל הָרָעָה אֲשֶׁר הֵבִיא ה' עָלָיו וַיִּתְּנוּ לוֹ אִישׁ קְשִׂיטָה אֶחָת וְאִישׁ נֶזֶם זָהָב אֶחָד. (איוב מ"ב י"א)
"וַיָּבֹא יַעֲקֹב שָׁלֵם עִיר שְׁכֶם אֲשֶׁר בְּאֶרֶץ כְּנַעַן בְּבֹאוֹ מִפַּדַּן אֲרָם וַיִּחַן אֶת-פְּנֵי הָעִיר. וַיִּקֶן אֶת-חֶלְקַת הַשָּׂדֶה אֲשֶׁר נָטָה-שָׁם אָהֳלוֹ מִיַּד בְּנֵי-חֲמוֹר אֲבִי שְׁכֶם בְּמֵאָה קְשִׂיטָה." (בראשית ל"ג י"ח)
השימוש באותו מטבע הוא מאוד מסגיר, בנסיבות רגילות הייתי טוען שאפשר לסגור את התיק וללכת הביתה. אבל…
4) אימתי היה איוב? רבי שמעון בן לקיש בשם בר קפרא: בימי אברהם אבינו היה. הדא היא דכתיב (איוב א' א') אִישׁ הָיָה בְאֶרֶץ עוּץ אִיּוֹב שְׁמוֹ וכתיב (בראשית כ"ב כ"א) אֶת עוּץ בְּכֹרוֹ (ירושלמי, סוטה, הלכה ו)
שוב, רעיון נפלא. הפעם ההקבלה לא תהיה בין יוסף לאיוב, אלא דווקא בין אברהם לאיוב.
"וַיְהִי אַחַר הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה וְהָאֱ-לֹהִים נִסָּה אֶת אַבְרָהָם (בראשית כ"ב א), אחר מאי? [אחר אילו דברים] א"ר יוחנן משום רבי יוסי בן זימרא: אחר דבריו של שטן דכתיב (בראשית כא ח) וַיִּגְדַּל הַיֶּלֶד וַיִּגָּמַל וַיַּעַשׂ אַבְרָהָם מִשְׁתֶּה גָדוֹל בְּיוֹם הִגָּמֵל אֶת יִצְחָק, אמר שטן לפני הקב"ה "רבונו של עולם, זקן זה חננתו למאה שנה פרי בטן מכל סעודה שעשה לא היה לו תור אחד או גוזל אחד להקריב לפניך" אמר לו "כלום עשה אלא בשביל בנו אם אני אומר לו זבח את בנך לפני מיד זובחו" מיד והא-להים נסה את אברהם"
(בבלי סנהדרין פ"ט ע"ב).
מגיעה הגמרא ואומרת לנו: מי גרם לקב"ה להעמיד את אברהם במבחן? השטן!
מאיפה אנחנו מכירים את התבנית הזו? מאיוב כמובן.
יש רעיון יפה במחשבה שנסיונות אברהם התרחשו במקביל לנסיונות איוב. הקב"ה ניסה יותר מאדם אחד, אך רק צדיק אחד עמד בניסיונות. ורק הוא היה ראוי שממנו יצאו העם הנבחר. (כמובן שאיוב ראוי להיזכר לטובה, אך מכיוון שאינו עמד בניסיון - אינו ראוי שיצא ממנו העם הנבחר).
5) רבי יהושע בן לוי אמר מעולי גולה היה (ירושלמי, סוטה, הלכה ו).וכן בבבלי: רבי יוחנן ורבי אלעזר דאמרי תרוייהו [שניהם] איוב מעולי גולה היה ובית מדרשו בטבריא היה (בבלי, בבא בתרא, טו א)
תירוץ זה דחוק מאוד מבחינה היסטורית. כפי שכבר אמרנו, איוב מוזכר בספר יחזקאל, אשר קדם לשיבת ציון.
אם כן, מדוע מתעקשים התלמודים להביא דעה זו?נראה שמדובר בעיקרון רעיוני עמוק. נחזור לירושלמי, שם נכתב:"רבי יוחנן אמר מעולי גולה היה וישראל היה לפום [לפי] כן רבי יוחנן למד ממנו הלכות אבל (איוב א כ) וַיָּקָם אִיּוֹב וַיִּקְרַע אֶת מְעִלוֹ" (ירושלמי, סוטה, הלכה ו).על פי הבבלי - איוב ישב בטבריה, ממש כמו רבי יוחנן, שבית מדרשו היה בטבריה. והירושלמי אף מתארך את איוב ורבי יוחנן לאותה תקופה! (כמובן שניתן לומר שרבי יוחנן למד ממנו דיני אבלות באופן רעיוני בלבד - אך זהו לא הנוסח הפשוט של הדברים).בנוסף - ידוע לנו כי עשרת בניו של רבי יוחנן נהרגו כולם (בבלי, ברכות, ה א-ב), וכן הוא איבד את ממונו. יתכן שהרעיון הנרמז פה הוא שאיוב יכול להתגלות ולהתקיים בכל אחד מאיתנו.אך שוב, מבחינה היסטורי דעה זו אינה מחזיקה מים.
6) רבי נתן אומר איוב בימי מלכות שבא היה, שנאמר (איוב א טו) וַתִּפֹּל שְׁבָא וַתִּקָּחֵם וחכמים אומרים איוב בימי כשדים היה שנאמר (איוב א יז) כַּשְׂדִּים שָׂמוּ שְׁלֹשָׁה רָאשִׁים (בבלי, בבא בתרא, טו, ב)רבי שמואל בר נחמן בשם רבי יונתן בימי מלכות שבא היה שנאמר (איוב א) ותפל שבא ותקחם. רבי נתן אמר בימי כשדים היה שנאמר (שם) כשדים שמו שלשה ראשים (ירושלמי, סוטה, הלכה ו).
(ונראה לעניות דעתי כי הגרסה בירושלמי הינה הגרסה הלא משובשת - הן בגלל היות רבי שמואל בר נחמני אמורא ארץ-ישראלי, והן בגלל האיסור של רבן שמעון בן גמליאל לומר את שמו של רבי נתן בבית המדרש [1])
מכל מקום, דעה זו מוזרה ביותר, הכשדים מוזכרים בנבואתו של חבקוק - אשר מתוארך לתקופה של אלישע הנביא, שהרי ספר הזוהר מזהה את חבקוק כבנה של האישה השונמית.ודא הוא חבקוק נביאה, כמה דאת אמר "אתי [אַתְּ] חֹבֶקֶת בֵּן" (זהר חלק ב מד ב). דבר אשר לא מסתדר לנו - אך גם אם כן, אינו סביר. אך בהחלט מהווה עיקרון רעיוני חביב - שהרי ספר חבקוק עוסק בעיקר בשאלת צדיק ורע לו - דבר אשר רלוונטי בעיקר לעניין איוב.
7. רבי יוסי בר יהודה אומר בימי שפוט השופטים היה הדא הוא דכתיב (איוב כז יב) הֵן אַתֶּם כֻּלְּכֶם חֲזִיתֶם וְלָמָּה זֶּה הֶבֶל תֶּהְבָּלוּ (ירושלמי, סוטה, הלכה ו)על פניו דבר זה מובן, לפי התיאור של איוב עצמו בפרק כ"ט (פשוט תקראו) מובנת המחשבה שאיוב הוא שופט בעצמו.הפסוק אשר רבי יוסי מביא (ורבי אלעזר בתלמוד הבבלי) מקפיץ אותנו ישירות לפסוק בספר קהלת.
הֲבֵל הֲבָלִים אָמַר הַקּוֹהֶלֶת הַכֹּל הָבֶל. (קהלת יב ח).
שאלה שעלתה לי היא מדוע דווקא פסוק זה הוזכר? שהרי הוא מקשר אותנו לתקופתו של קהלת, משמע זמן מלכות דוד, ולא לתקופת השופטים בהכרח. אך ניתן לטעון שמדובר בהבדל לא רב של שנים. הגם שאיוב חי כמאתיים ועשר שנים, לכן סיפור הניסיון התרחש בתקופת השופטים, ומותו יכול להיות אפילו לאחר פיצול הממלכה.לכאורה ניתן לטעון כי הביטוים הדומים "הבל תהבלו" ו"הבל הבלים" הם אזכורים (רפרנסים בלע"ז) אחד לדברי השני, אך לדעתי מדובר במקור אשר קדם לשניהם. לכן לא ניתן להשתמש באזכור זה על מנת לתארך את תקופת איוב.
8. רבי שמעון בן לקיש אמר איוב לא היה ולא עתיד להיות מחלפה שיטתיה דר שמעון בן לקיש תמן אמר רבי שמעון בן לקיש בשם בר קפרא בימי אברהם אבינו היה והכא הוא אמר הכין אלא הוא היה וייסורין לא היו ולמה נכתבו עליו אלא לומר שאילולי באו עליו היה יכול לעמוד בהן (ירושלמי, סוטה, הלכה ו)יתיב ההוא מרבנן קמיה דר' שמואל בר נחמני ויתיב וקאמר איוב לא היה ולא נברא אלא משל היה א"ל עליך אמר קרא איש היה בארץ עוץ איוב שמו אלא מעתה (שמואל ב יב ג) וְלָרָשׁ אֵין כֹּל כִּי אִם כִּבְשָׂה אַחַת קְטַנָּה אֲשֶׁר קָנָה וַיְחַיֶּהָ וגו' מי הוה אלא משל בעלמא הכא נמי משל בעלמא א"כ שמו ושם עירו למה (בבלי, בבא בתרא, טו א)
תרגום חופשי: ספר איוב הינו משל, ולא מעשה אשר התרחש במציאות.
הצעה זו מעלה שאלה פילוסופית, למה ניתן פתאום להכריז על אחד מספרי הקודש כמשל?
ברור לכולנו שלא יעלה על הדעת לעשות כן לספרים רבים ואחרים. לא היינו מקבלים סברה שמגילת אסתר נכתבה ברוח הקודש ואינה מבוסס על אירועים ממשיים. וכן בוודאי שלא על סיפורי האבות.
קטונתי מלענות על שאלה זו - אך אשמח לשמוע את דעתכם בעניין.
------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------
הערות שוליים
(אין צורך לעיין פה - אלא אם כן אתם רוצים - ואז… תהנו!) בבבלי במסכת הוריות יג ב מסופר על האיסור שהטיל רבן שמעון לומר את שמו של רבי נתן בבית המדרש - ודבריו נכתבו כ "יש אומרים". ונראה לענ"ד כי הירושלמי אינו משובש - והמהלך של שיבוש הבבלי מפורט לפניכם: הבבלי העלים את דעת אחד החכמים (ככל הנראה את דעתו של רבי נתן - מתוקף איסורו של רבן שמעון) וכן הבבלי שיבש והחליף בין הדעות השונות. לאחר עריכה מאוחרת - השיב עורך הבבלי המאוחר את שמו של רבי נתן וזאת מכיוון שידע ששמו הוסר. עקב שיבוש הדעות שמו של רבי נתן הוחלף בשמו של רבי שמואל בר נחמני, וכך נוצר מצב שדעתו של רבי נתן לא מיוחסת לו והדעה שכן מיוחסת לו - אינה שלו. רבי שמואל בר נחמני - הועלם מהסוגיה.לכן הרגשתי צורך להביא את התלמוד הירושלמי ומ"מ צ"ע בכת"י שונים - אך פה זה לא המקום לכך. חזרה למעלה
איוב שונה ממגילת אסתר ומסיפורי האבות בכך ש
א' הוא ספר פילוסופי,
ב' הוא לא מתאר את קורות עם ישראל.
לכן הגיוני לומר שהוא משל.
ואני לא חושב שאפשר להביא ראייות לזמנו של איוב מכך שהוא לא מזכיר את מתן תורה כי זה פשוט לא קשור לנושא של איוב! איוב עוסק בשאלה פילוסופית פרסונלית של צדיק ורע לו, הוא לא קשור לתודות עם ישראל (כך גם בקהלת ובמשלי אין אזכור למתן תורה או ליציאת מצרים).
ואפשרי גם לומר שאיוב היה גוי.