?מדוע נקרא המן מן

בשמות ט"ז (י"ב-ט"ו) כתוב:

"שָׁמַעְתִּי אֶת תְּלוּנֹּת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל דַּבֵּר אֲלֵהֶם לֵאמֹר בֵּין הָעַרְבַּיִם תֹּאכְלוּ בָשָׂר וּבַבֹּקֶר תִּשְׂבְּעוּ לָחֶם וִידַעְתֶּם כִּי אֲנִי יְהוָה אֱלֹהֵיכֶם: וַיְהִי בָעֶרֶב וַתַּעַל הַשְּׂלָו וַתְּכַס אֶת הַמַּחֲנֶה וּבַבֹּקֶר הָיְתָה שִׁכְבַת הַטַּל סָבִיב לַמַּחֲנֶה: וַתַּעַל שִׁכְבַת הַטָּל וְהִנֵּה עַל פְּנֵי הַמִּדְבָּר דַּק מְחֻסְפָּס דַּק כַּכְּפֹר עַל הָאָרֶץ: וַיִּרְאוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל וַיֹּאמְרוּ אִישׁ אֶל אָחִיו מָן הוּא כִּי לֹא יָדְעוּ מַה הוּא וַיֹּאמֶר מֹשֶׁה אֲלֵהֶם הוּא הַלֶּחֶם אֲשֶׁר נָתַן יְהוָה לָכֶם לְאָכְלָה"

בני ישראל ראו את המן, ואמרו זה לזה "מן הוא". התורה אומרת שהם אומרים כך "כי לא ידעו מה הוא". נראה שנחלקו המפרשים אם הסיבה "כי לא ידעו מה הוא" היא הסבר מילולי למילים "מן הוא", או שמא הסיבה איננה הסבר מילולי ל"מן הוא". מפרשים שונים מביאים פירושים שונים למילה "מן". חלק מהמפרשים אומרים שהמילים "מה הוא" מסבירים את משמעות "מן הוא", כלומר, בני ישראל שאלו זה את זה "מן הוא?" שפירושו "מה הוא?". פרשנים אלה מסבירים שמשמעות המילה "מן" הוא "מה". וכן כותב החזקוני:

"מן בלשון מצרי כמו מה בלשון עברי, ושואלין זה לזה מן הוא כלומר מה הוא."

וכן כותב הרשב"ם:

"כי לא ידעו מה הוא - ואני אומר: מן הוא. ותרגומו: של מה ולפי שהוא לשון מצרי ובאותו לשון היו רגילין שהוא כמו מה. כתבו משה באותו לשון שאמרו להודיענו, שלפיכך ויקראו [בית] ישראל את שמו מן - על שהיו תמיהים ואומרים:"

"וכן כותב שד"ל:"

"מן הוא: מה הוא, מָן בקמץ בל' סורי מָה, ומַן בפתח מי..."

וכן כותב ה"בכור שור":

"וכן נר' לי כי מן בלשון מצרי כמו מה בלשון עברי ושואלין זה לזה מן הוא כי לא ידעו מה הוא ולפיכך שואלין מה הוא עד שפי' להם משה שהוא הלחם ועל שם כך נקרא מן מהיום ההוא ומעלה:"

נראה שעל פירוש זה כותב ראב"ע:

"אומר רבינו שלמה כי בלשון ישמעאל תרגום מה הוא מן הוא. והמגיד לו ככה לא דבר נכון. כי תרגום מה הוא בלשון ישמעאל מה הוי רק מן הוא תרגומו מי הוא. כי איננו נופל מן בלשונם כי אם על אדם.,

ראב"ע מסביר שבערבית המילה "مَنْ" ("מן") הוא "מי", כלומר "איזה אדם", ולא "מה". נראה שראב"ע מייחס פירוש זה לרש"י, אף שלא מצאתי גרסה ברש"י שבו כתוב שפירוש המילה "מן" הוא "מה". במקום פירוש זה, ראב"ע מציע פירוש אחר. הוא ממשיך וכותב:

"כי פי' מן הוא מגזרת אשר מנה את מאכלכם."

הוי אומר, לפי ראב"ע, ששורשו של המילה "מן" הוא מנ"י, והמילה "מן" היא מגזרת נל"י. הפסוק שמצטט ראב"ע הוא מספר דניאל (א' י'), שבו כתוב:

"וַיֹּאמֶר שַׂר הַסָּרִיסִים לְדָנִיֵּאל יָרֵא אֲנִי אֶת אֲדֹנִי הַמֶּלֶךְ אֲשֶׁר מִנָּה אֶת מַאֲכַלְכֶם וְאֶת מִשְׁתֵּיכֶם אֲשֶׁר לָמָּה יִרְאֶה אֶת פְּנֵיכֶם זֹעֲפִים מִן הַיְלָדִים אֲשֶׁר כְּגִילְכֶם וְחִיַּבְתֶּם אֶת רֹאשִׁי לַמֶּלֶךְ:"

שורש המילה "מִנָּה" הוא מנ"י, והבניין הוא פיעל. פירוש המילה "מִנָּה" הוא להזמין, לזמן או להכין. וכן מפרש גם רש"י בגרסה שלפניי:

"מן הוא. הֲכָנַת מָזוֹן הוּא, כְּמוֹ 'וַיְמַן לָהֶם הַמֶּלֶךְ'."

גם רש"י מצטט פסוק בספר דניאל (א' ה') שבו מופיעה מילה משורש מנ"י. גם הטור הארוך פירש שהמילה "מן" היא כמו המילה "מָנָה", שגם היא משורש מנ"י. רבינו חננאל, בשם רבינו בחיי, מציע פירוש אחר למילה "מן". וכך הוא כותב:

"מן הוא, כלומר מאין הוא, ולפי שלא ידעו מה הוא."

כלומר, לפי רבינו חננאל, המילה "מן" היא קיצור של המילה "מאין", כאשר האותיות א' וי' נופלות מכיוון שהן עיצורים חלשים. עד כה ראינו מספר פירושים למילה "מן". הראשון, שפירושה "מה" בלשון זרה – בארמית, במצרית, או בערבית (מה שדחה ראב"ע, שאגב, חי בספרד תחת שלטון ערבי ודיבר ערבית שוטפת). הנוקטים פירוש זה הם החזקוני, הרשב"ם, שד"ל, בכור שור, ועוד. ראינו את הגישה השנייה, לפי המילה "מן" הוא דבר מוכן ומזומן, משורש מנ"י. הנוקטים פירוש זה הם ראב"ע, רש"י (על פי גרסתי) ועוד. ראינו גם פירוש שלישי, של רבינו חננאל בשם רבינו בחיי, שהמילה "מן" הוא קיצור של "מאין". ברצוני להביא שני פירושים נוספים, שניתן לראות בתרגומו של רבינו סעדיה גאון לתורה. את המילים "וַיֹּאמְרוּ אִישׁ אֶל אָחִיו מָן הוּא כִּי לֹא יָדְעוּ מַה הוּא " מתרגם רס"ג לערבית יהודית:

"וקאל בעצ̇הם לבעץ̇ הו מן לאנהם לם יעלמו מא הו."

ובתרגום חופשי שלי לעברית: "ואמרו חלק מהם לחלק, הוא מן מכיוון שלא ידעו מה הוא".

רס"ג מתרגם את מילה "מן" לערבית "מן", ולא ברור מה הייתה כוונתו. וכאן נחלקו שני פירושים שונים שראיתי על רס"ג. בהערותיו על תרגום רס"ג, כותב הרב יוסף קאפח:

"מן הוא, מזון הוא. תרגם מן "מן", ולעיל בראשית מה יא תרגם וכלכלתי "ואמונך" ובלשון חז"ל בכדי מן שנו, סוכה לט ב, וענינו מזון, ארוחת תמיד..."

הרב קאפח מקביל את המילה הערבית "מן", שבו משתמש רס"ג בתרגומו כאן, למילה הערבית "ואמונך", שבו משתמש רס"ג בתרגומו את המילה "וכלכלתי" בפסוק הבא, שאותו אומר יוסף לאחיו לומר ליעקב אביהם (בראשית מ"ה י"א):

"וְכִלְכַּלְתִּי אֹתְךָ שָׁם כִּי עוֹד חָמֵשׁ שָׁנִים רָעָב פֶּן תִּוָּרֵשׁ אַתָּה וּבֵיתְךָ וְכָל אֲשֶׁר לָךְ:"

השורש של המילה "ואמונך" בערבית הוא מו"נ, ופירושו לכלכל, לתת אספקה, לספק מזון. הרב קאפח משווה בין זה לבין המילה "מן" שבו משתמש רס"ג כאן, ולכן לפי שיטתו ניכר שהוא סובר שהמילה "מן" הוא משורש מו"נ ומגזרת נחי ע"ו. אולם הרב יומטוב חיים בן יעקב דקניש הכהן, שהעביר את תרגום רס"ג מערבית יהודית לערבית באותיות ערביות, כותב כך את תרגום רס"ג למילים "וַיֹּאמְרוּ אִישׁ אֶל אָחִיו מָן הוּא כִּי לֹא יָדְעוּ מַה הוּא":

"فَقَالَ بَعْضُهُمْ لِبَعْضٍ هُوَ مَنٌّ لِأَنَّهُمْ لَمْ يَعْلَمُوا مَا هُوَ."

את המילה "מן", שתרגם רס"ג "מן", ניקד הרב יומטוב עם דגש חזק באות נ', כלומר ששורש המילה הוא מנ"נ, והיא מגזרת הכפולים. לפי פירוש זה, המילה "מן" כאן שונה בשורשה מהמילה "ואמונך" בבראשית מ"ה י"א, שבה השורש הוא מו"נ. השורש מנ"נ בערבית שייך לשדה סמנטי שמשמעותו הענקה בנדיבות, גמילות חסד, נתינת מתנה. פירוש המילה "مَنّ" (עם דגש באות נ', שבה השתמש רס"ג על פי הרב יומטוב) הוא חסד, טובה או מתנה.

לסיכום, הכנתי טבלה שבה מסודרים כלל הפירושים שבהם נתקלתי למילה "מן":