מאמרים

פתיחה

בחומש דברים, האמירה על עם ישראל "עַם קָדוֹשׁ אַתָּה לַיְ-הֹוָה -לֹהֶיךָ" (ז', ו'; י"ד, ב'; י"ד, כ"א) משפיעה על כמה וכמה נושאים, כגון גבולות הארץ והנחלות, ברית האבות וכו'. במאמר הזה ננסה לראות את ההשפעה הזו על היחס לדמותו של קרח, וכך לפתור אי-נוחות מסוימת בסיפור בחומש במדבר.

קרח לא מופיע בחומש דברים, אך אני רוצה לטעון שבכל זאת נראה התייחסות לטענותיו, או לחלקן.

אמר ר' אלעזר אמר ר' חנינא – האומר דבר בשם אומרו מביא גאולה לעולם:חלק מהדיוקים מבוססים על שיעוריו של הרב דוד סבתו שהעביר בישיבה במעלה אדומים.

המחלוקת עם משה

אם מישהו יאמר לכם אי פעם שמגילת קהלת היא ספר עצוב ומדכא, שלחו אותו בשמי לקורס הבנת הנקרא לכיתה ד'.

למדתי את קהלת כמה וכמה פעמים, עם מפרשים שונים ועל טהרו, ולא הצלחתי להשתכנע שהוא לא שמח ומבדח.

וכיוון שהוא יפה, וטוב, ונוגע - באתי לפתור אותו בפניכם, כדי שתוכלו גם אתם להתרגש.

לא נעסוק במאמר הזה בכלל בשאלה האם קהלת הוא אבשלום, עזריה, יהויכין או הלל הזקן - זה דיון לפעם אחרת, והוא לא באמת משליך על הספר עצמו.

המקורות במאמר מפנים לפסוקים שמהם שאובים הציטוטים, או לפסוקים מרכזיים שאומרים את זה, כדי שתדעו איפה אנחנו בניתוח מהלך הספר.

כמו כן, אין סתירות בקהלת, ואם מישהו יצליח לשכנע אותי שיש אחת הוא יקבל בע"ה ברווז פלסטיק קטן.

המאמר הקרוב מבוסס על שיעור שהועבר בשבת שמות, ויעסוק, כפי שניתן אולי להבין מהכותרת, במשה רבנו. לא במבט-על, על השפעותיו ונבואתו וכיוצא בזה, אלא באישיות של משה. בהתפתחות, בטעויות, וההתקדמות שלו.

לכן, חשוב לי ראשית להקדים ולהזהיר מפני העיסוק הביקורתי במשה: (זוהר חדש מדרש רות כ) - "וכתיב אל תגעו במשיחי ובנביאי אל תרעו מאי אל תרעו אל תעשו עצמכם רעים וחברים לנביאי". כשאנחנו מדברים על משה רבנו, ובמיוחד על הטעויות שכביכול עשה, חשוב לזכור את מקומנו אנו. נתחיל:

התנ”ך הוא לא ספר רגיל, ובשונה מספרים אחרים בהם מתמקדים בדמויות ובשינוי שחל בהן, התנ"ך הוא ספר יותר כללי עם התמקדות בעם ובמהלך הכללי, ולכן כמעט אף פעם לא מודגש בו השינוי שהדמויות עוברות. אבל, למרות זאת, אפשר לראות את השינוי הזה בפעולות שהן עושות, ובתגובות שלהן למצבים שונים.

הרעיון שאני רוצה להציע, שאמור להיות גם במאמר הקודם, אם אכתוב אותו, הוא שה’ מעביר את משה תהליך כדי להפוך אותו למנהיג…

אשם גזלות בחומש במדבר

ראוי לציין שהמאמר מבוסס (בערך) על שיעור של הרב דוד סבתו שהועבר בישיבה במעלה אדומים. [1]

ההתבוננות בפרשיית אשם גזלות בחומש במדבר מעלה כמה שאלות עקרוניות. ננסה לענות על חלק מהשאלות על ידי הבנה של מטרת הפרשייה, ולשם כך ניעזר במקבילה מחומש ויקרא.

"וַיְדַבֵּר יְ-הוָה אֶל מֹשֶׁה לֵּאמֹר: דַּבֵּר אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל אִישׁ אוֹ אִשָּׁה כִּי יַעֲשׂוּ מִכָּל חַטֹּאת הָאָדָם לִמְעֹל מַעַל בַּי-הוָה וְאָשְׁמָה הַנֶּפֶשׁ הַהִוא: וְהִתְוַדּוּ אֶת חַטָּאתָם אֲשֶׁר עָשׂוּ וְהֵשִׁיב אֶת אֲשָׁמוֹ בְּרֹאשׁוֹ וַחֲמִישִׁתוֹ יֹסֵף עָלָיו וְנָתַן לַאֲשֶׁר אָשַׁם לוֹ: וְאִם אֵין לָאִישׁ גֹּאֵל לְהָשִׁיב הָאָשָׁם אֵלָיו הָאָשָׁם הַמּוּשָׁב לַי-הוָה לַכֹּהֵן מִלְּבַד אֵיל הַכִּפֻּרִים אֲשֶׁר יְכַפֶּר בּוֹ עָלָיו: וְכָל תְּרוּמָה לְכָל קָדְשֵׁי בְנֵי יִשְׂרָאֵל אֲשֶׁר יַקְרִיבוּ לַכֹּהֵן לוֹ יִהְיֶה: וְאִישׁ אֶת קֳדָשָׁיו לוֹ יִהְיוּ אִישׁ אֲשֶׁר יִתֵּן לַכֹּהֵן לוֹ יִהְיֶה:"

(במדבר ה', ה' – י')

"וַיְדַבֵּר יְ-הוָה אֶל מֹשֶׁה לֵּאמֹר: נֶפֶשׁ כִּי תֶחֱטָא וּמָעֲלָה מַעַל בַּי-הוָה וְכִחֵשׁ בַּעֲמִיתוֹ בְּפִקָּדוֹן אוֹ בִתְשׂוּמֶת אוֹ בְגָזֵל אוֹ…