מאמרים

החרוז

החרוז הוא כלי בסיסי אך עוצמתי שמומלץ מאד לדעת איך להשתמש בו. ספוקן טוב לא חייב להיות בחרוזים [1], אבל ספוקנר טוב חייב לדעת להשתמש בחרוזים [2]. ההחלטה אם ומתי להשתמש בחרוזים צריכה להיות מודעת ולא להגיע מתוך בורות.

יש מגוון סיבות ברורות לשימוש בחריזה: היא יפה, היא משאיר את הקהל בקשב, קל לזכור חרוזים וכולנו אוהבים אותם.

בגלל שהסיבות לשימוש בחריזה כל כך ברורות, אתחיל דווקא משאלה מעניינת יותר - מתי לא להשתמש בחרוזים.

לפני שנתחיל אני רוצה להבהיר שאני לא הולך לתת חוקים שרירותיים לנושא. שירה מדוברת היא אומנות הרי, אין לה חוקים, אבל אני כן אתן לכם מספר סיבות טובות לא להשתמש בחרוזים ואתם תאלצו להיעזר ביצירתיות שלכם בכדי להחליט בעצמכם מתי לשבץ "מחסור בחרוזים" ומתי דווקא כן לחרוז.

מתי לא להשתמש בחרוזים?

פתיחה

בחומש דברים, האמירה על עם ישראל "עַם קָדוֹשׁ אַתָּה לַיְ-הֹוָה -לֹהֶיךָ" (ז', ו'; י"ד, ב'; י"ד, כ"א) משפיעה על כמה וכמה נושאים, כגון גבולות הארץ והנחלות, ברית האבות וכו'. במאמר הזה ננסה לראות את ההשפעה הזו על היחס לדמותו של קרח, וכך לפתור אי-נוחות מסוימת בסיפור בחומש במדבר.

קרח לא מופיע בחומש דברים, אך אני רוצה לטעון שבכל זאת נראה התייחסות לטענותיו, או לחלקן.

אמר ר' אלעזר אמר ר' חנינא – האומר דבר בשם אומרו מביא גאולה לעולם:חלק מהדיוקים מבוססים על שיעוריו של הרב דוד סבתו שהעביר בישיבה במעלה אדומים.

המחלוקת עם משה

אם מישהו יאמר לכם אי פעם שמגילת קהלת היא ספר עצוב ומדכא, שלחו אותו בשמי לקורס הבנת הנקרא לכיתה ד'.

למדתי את קהלת כמה וכמה פעמים, עם מפרשים שונים ועל טהרו, ולא הצלחתי להשתכנע שהוא לא שמח ומבדח.

וכיוון שהוא יפה, וטוב, ונוגע - באתי לפתור אותו בפניכם, כדי שתוכלו גם אתם להתרגש.

לא נעסוק במאמר הזה בכלל בשאלה האם קהלת הוא אבשלום, עזריה, יהויכין או הלל הזקן - זה דיון לפעם אחרת, והוא לא באמת משליך על הספר עצמו.

המקורות במאמר מפנים לפסוקים שמהם שאובים הציטוטים, או לפסוקים מרכזיים שאומרים את זה, כדי שתדעו איפה אנחנו בניתוח מהלך הספר.

כמו כן, אין סתירות בקהלת, ואם מישהו יצליח לשכנע אותי שיש אחת הוא יקבל בע"ה ברווז פלסטיק קטן.

המאמר הקרוב מבוסס על שיעור שהועבר בשבת שמות, ויעסוק, כפי שניתן אולי להבין מהכותרת, במשה רבנו. לא במבט-על, על השפעותיו ונבואתו וכיוצא בזה, אלא באישיות של משה. בהתפתחות, בטעויות, וההתקדמות שלו.

לכן, חשוב לי ראשית להקדים ולהזהיר מפני העיסוק הביקורתי במשה: (זוהר חדש מדרש רות כ) - "וכתיב אל תגעו במשיחי ובנביאי אל תרעו מאי אל תרעו אל תעשו עצמכם רעים וחברים לנביאי". כשאנחנו מדברים על משה רבנו, ובמיוחד על הטעויות שכביכול עשה, חשוב לזכור את מקומנו אנו. נתחיל:

התנ”ך הוא לא ספר רגיל, ובשונה מספרים אחרים בהם מתמקדים בדמויות ובשינוי שחל בהן, התנ"ך הוא ספר יותר כללי עם התמקדות בעם ובמהלך הכללי, ולכן כמעט אף פעם לא מודגש בו השינוי שהדמויות עוברות. אבל, למרות זאת, אפשר לראות את השינוי הזה בפעולות שהן עושות, ובתגובות שלהן למצבים שונים.

הרעיון שאני רוצה להציע, שאמור להיות גם במאמר הקודם, אם אכתוב אותו, הוא שה’ מעביר את משה תהליך כדי להפוך אותו למנהיג…